יחסים פתוחים הם למעשה אוסף של מודלים שונים, בעלי כותרת משותפת. בפועל, כל יחסים פתוחים מקבלים אישיות משל עצמם, עם כללים ומנהגים הנוצרים תוך כדי תנועה. אחד המאפיינים של יחסים פתוחים הוא גמישות. כאן מיד ניתן לראות את האתגר הניצב בפני יחסים פתוחים כשמוטל סגר.
הגמישות היא לא רק בהתנהלות המעשית בין כל הדמויות המעורבות, אלא היא נדבך רוחני וערכי המשובץ אל תוך מערכות יחסים בין אישיות. יחסים פתוחים מטבעם, זקוקים להרבה מאוד תחזוקה, יצירתיות, אורך רוח, התחשבות, רגישות ותמיכה. בסגר הראשון, אפשר היה לראות עד כמה הגבלת חופש הניידות, אתגרה מערכות יחסים פתוחות וערערה את היסודות שלהם.
למי מתאימה מערכת יחסים פתוחה?
ישנם צרכים רגשיים וגם עמדות וערכים המובילים לרצון ליצור מערכות יחסים גמישות. הניסיון שלי ביעוץ זוגי הראה, שאנשים שיצאו ממערכות יחסים ארוכות שהסתיימו בפגיעה רגשית קשה, רצו לנסות ולבנות "פרק ב'" המושתת על גמישות ועל עצמאות רגשית רבה. מודל גמיש, נותן תקווה ליכולת לצאת מפגיעה רגשית בצורה קלה, עם כמה שפחות עיכוב מהצד השני.
כך, שאם "פרק ב'" מושתת על מגורים בשני בתים שונים, עם אפשרות לקיים יחסים עם שותף/ה נוסף/ת, התשתית הרגשית מאפשרת להישען על פרטנר/ית אחר/ת מול מושא הפגיעה, בן/בת הזוג העיקרי/ת. הקושי הוא, שבמציאות כל מערכת יחסים מלווה בפגיעות רגשיות. השאלה היא איך להתמודד עם הפגיעות הללו. כאמור, יש אנשים שהדרך להתמודד היא, לייצר אפשרויות נוספות, על ידי ניהול מערכות יחסים במקביל.
זרם נפוץ בו ישנם יחסים גמישים עם פרטנרים נוספים, הוא על בסיס אידיאולוגי. פגשתי בייעוץ זוגי, זוגות שבנו את הזוגיות מתחילת הדרך, על עיקרון בו הם מערכת הזוגיות העיקרית, כאשר כל אחד מבני הזוג יכול לקיים מערכות יחסים במקביל, אבל לא באותה דרגת חשיבות. כאמור, המודל מושתת על תפיסה שהזוג הם היחידה המשמעותית והעיקרית ואילו היחסים המקבילים הם בעלי חשיבות משנית.
פוליאמוריה היא תפיסה של ריבוי אהבות. המודל הזה מושתת על מערכות יחסים שוות בהירארכיה ביניהן. כאן ניתן לבנות פאזלים שונים של הרכבים המשתנה ממערכת אחת לאחרת. ביחסים פוליאמוריים, קיימת למעשה גמישות מאוד רחבה ביחסים ונדרשים כוחות רבים והמון התחשבות ואורך רוח, כדי לאפשר למערכות השונות להתרחש במקביל.
איך אפשר לקיים יחסים פתוחים במהלך סגר?
מערכות יחסים פתוחות למיניהן, כשהוטל הסגר הראשון, חוו לרוב פגיעה קשה ועמוקה בחופש האישי. כפי שציינתי, אחד היסודות החשובים ביותר למערכות יחסים פתוחות הוא גמישות. הסגר מטבעו, פוגע ביסוד הגמישות וביסוד חופש התנועה ובכך למעשה מציב אתגרים קשים ביותר בפני מערכות היחסים.
הגבלת חופש התנועה, אילצה להשתמש במנגנוני פיצוי כמו שיחות טלפון ושיחות וידיאו. יחד עם זאת, התעורר צורך לפתח מנגנוני פיצוי רגשיים. ככל שמערכות היחסים היו יציבות וחזקות, כך הן יכלו להתמודד טוב יותר עם הגבלות החופש האישי. אחת הדוגמאות למערכת פיצוי רגשי הוא כתיבה. אפשר ליצור מעין יומן משותף עם מושא או מושאי האהבה שלא ניתן לפגוש במהלך הסגר. בנוסף, אפשר להקליט שיחות וידיאו משותפות ולצפות בהן כשמתעורר געגוע או כשמתעורר דכדוך. מנגנון פיצוי נוסף, הוא לשתף את הפרטנר/ית בתסכול, בגעגוע, בתחושות הכלא ויצירת מכנה משותף. חשוב להחזיק תקוה משותפת שהסגר הוא זמני ואפשר יהיה להיפגש בסופו של דבר.
האם ריבוי יחסים מגביר את הבדידות במהלך הסגר?
כמספר האנשים, כך מספר התשובות. למעשה, כל אדם ניחן בחוזקות ובחולשות אישיות. זו שאלה שאין עליה תשובה אחת. מה שיעזור לך להתמודד עם השאלה, היא לברר את טיב היחסים שלך באופן אישי.
יכול להיות, שיסתבר לך במהלך הסגר, שהדמות שחשבת שהיא מקור התמיכה העיקרי שלך, בפועל לא תהיה הדמות התומכת. יכול להיות שתתגלה דמות תומכת שלא חשבת עליה, מאחר ואולי יש לה יכולות שלא באו לידי ביטוי עד עכשיו ביחסים והסגר איפשר ליכולות אלו להגיע לידי ביטוי ביחסים.
יש מקרים, בהם הסגר מפגיש עם תחושות של בדידות, שמתעצמות מתוך הגבלת החופש האישי. בין השאר, הגבלת החופש האישי מערערת את תחושת הביטחון ואת תחושת השליטה על המציאות. אם בשגרה קיימת אפשרות להסיט את תשומת הלב ממערכת יחסים א' למערכת יחסים ב' על ידי מפגש עם מערכת יחסים ב', הרי בסגר לא ניתן לממש זאת.
התחושות הקשות שנוצרו עם מערכת יחסים א', לא יכולות לקבל מענה משמעותי ושלם ממערכת יחסים ב' והדבר מגביר את המצוקה. כל מערכת יחסים זקוקה לריענון ולתחזוקה על בסיס קבוע. הסגר, מאלץ להתמודד עם נוקשות הנכפית מבחוץ ולייצר גמישות חדשה אל מול הסגר הנוקשה.
