במהלך פינוי תכולת דירה בחינם ברמת השרון שביצעתי אירע לי מקרה מעניין שאני חושב שכדאי שאשתף איתכם.
אני עוסק בפינוי דירות ברמת השרון ובאזורים נוספים, בעיקר במרכז הארץ. הפריטים אותם אני מפנה יכולים להיות מגוונים, לעיתים אני מגיע בשביל פינוי רהיט בודד כמו פינוי ארון, ספה ומקרר.
אבל לפעמים מתמזל מזלי ואני מוזמן לפינוי של ריהוט עתיק ממש. לעיתים אני קונה רהיטים עתיקים כאלו כדי לשמור אותם או כדי למכור אותם לאדם שהם יהיו יקרים לו.
במקרים אלו, בהם אני מוזמן לפינוי רהיט ישן אני בדרך כלל נתקל בסיפורים מרתקים אודות החפצים יקרי הערך האלו.
אז כפי שהתחלתי לספר לפני ההקדמה הקצרה הזאת, עסקתי לפני זמן מה בפינוי דירה ברמת השרון . הדירה הייתה חלק ממבני שיכונים ישנים בהם גרו עולים ששהו במעברות במקום זה בתחילת שנותיה של המדינה.
העולים הגיעו למעברה ואחר כך לשיכון הקבע ממדינות שונות בעולם, חלקם הגיעו מחלב שבסוריה, חלקם ממצרים, חלקם ניצולי שואה וחלקם עלו מתימן.
הדירה אליה הגעתי הייתה שייכת לאביה של הלקוחה, משפחה של עולים מתימן. הלקוחה הייתה אישה מבוגרת בשם שרה. שרה ביקשה ממני שאני יעשה פינוי רהיטים לתרומה. ניגשתי לעבודה והתחלתי לעבוד, בתוך זמן קצר יחסית סיימנו להעביר את הרהיטים לחצר הבניין והחלנו בעבודת המיון כדי להבדיל בין חפצים יקרי ערך לחפצים שניתן למסור.
תוך כדי העבודה פתחתי את המגירות של שידת מיטה ישנה וקטנה, אנחנו תמיד בודקים את תכולת הרהיטים על מנת שנוכל להיות בטוחים שהלקוח לא שכח בתוכם דבר בעל ערך.
חשבתי שכמו תמיד נגלה שהלקוחות עשו עבודה טובה וזכרו לקחת איתם את כל החפצים בלי לשכוח דבר ולכן ציפיתי לראות את המגירות ריקות. המגירות הראשונה והשנייה אכן היו ריקות לגמרי, המגירה השלישית להפתעתי הכילה פריט מעניין.
קראתי לשרה שהביטה בעבודה המהירה שלנו דרך חלון הדירה ואמרתי לה שנדמה לי שהיא שכחה חפץ בתוך אחת השידות. שרה ירדה לראות במה מדובר והתפלאה לראות ששכחה פריט יקר ערך – שרשרת יפיפייה עשויה כסף שנוצרה בעבודת יד על ידי צורף. גברת שרה החלה לדמוע מהתרגשות והודתה לנו שוב ושוב על כך שמצאנו את השרשרת.
אני כבר נהייתי מומחה בזיהוי פריטים ישנים שונים והבנתי שככל הנראה השרשרת נוצרה בתימן, לפני שהמשפחה עלתה ארצה. הסימנים שהסגירו עובדה זו בפניי היו העיצוב המיוחד של התכשיטים התימניים שרק צורף תימני מיומן יודע להכין כמותם.
שאלתי את שרה מדוע השרשרת הזאת מרגשת אותה כל כך, אני תמיד נהנה לאסוף סיפורי זיכרונות שונים של האנשים שאת דירותיהם אני מפנה.
שרה סיפרה לי סיפור מרתק. היא סיפרה שהשרשרת הייתה שייכת לאימה והיא אכן נוצרה עבודה בתימן מעט אחרי שהתחתנה. היא סיפרה שהיא הלכה עם אמא שלה יום אחד כדי שאמה תטבול במי נחל קרוב. האמא הביאה את בגדיה וביניהם גם את השרשרת לשרה הקטנה.
אימה נכנסה לנחל אבל מעולם לא יצאה ממנו.
שרה אמרה שהיא לא בטוחה מה קרה לאימה, היא זוכרת שדוד שלה סיפר שהוא הגיע וראה שד בנחל שנמלט ממנו כשראה סכין שחיטה בידו של הדוד.
הסיפור הוא אולי פרי דמיון ואולי אגדה אבל הוא ללא ספק סיפור מרתק. אז מה אתם אומרים? קרה או לא קרה?
