אמא או אבא כבר לא מצליחים לשמור על הבית – איך עוזרים בלי לבייש אותם? - מקומונט השרון - חדשות מקומיות של נתניה, כפר סבא, רעננה ועוד

כשילדים בוגרים מגלים שהבית של ההורה המבוגר עמוס ומוזנח, הדאגה מתערבבת לעיתים בכעס ובחוסר אונים. פינוי רגיש מתחיל בשיחה שמכבדת את ההורה, וממשיך בתכנון שמגן על החפצים החשובים ועל תחושת העצמאות שלו.

זה יכול לקרות בביקור רגיל. מגיעים להורה, ופתאום מבחינים שהמסדרון נעשה צר, שבמטבח הצטברו אריזות ושחדר שהיה פעם פתוח מלא כעת בחפצים. לפעמים מתברר שהמצב נמשך זמן רב, אבל ההורה הקפיד שהילדים לא יראו. השאלה הראשונה שעולה היא איך לא ידענו; השאלה החשובה יותר היא איך עוזרים עכשיו בלי לפגוע.

"לילדים קל לפעמים לראות פתרון מיידי: להזמין צוות, להוציא את התכולה ולנקות. מבחינת ההורה, אותה הצעה עלולה להישמע כמו הודעה שהבית כבר אינו בשליטתו", מסביר שי שטיקגולד, מומחה לפינוי דירות ובעל חברת "שי פינוי דירה", הפועלת יותר משלושים שנה בפינוי דירות אגרנים ובשיתוף פעולה עם מחלקות רווחה ברחבי הארץ. "דווקא משום שהמשפחה דואגת באמת, כדאי לעצור רגע לפני שנותנים הוראות ולנסות להבין מה ההורה חושש לאבד."

לדבר עם ההורה, לא מעליו

"משפטים כמו איך אפשר לחיות ככה או למה לא אמרת לנו קודם מחזירים את השיחה לאשמה. עדיף לתאר משהו קונקרטי: ראיתי שקשה להגיע לכורסה; אני חושש שתיתקל בשקיות; אפשר לעזור לפנות את הדרך למטבח", אומר שי. "התייחסות כזאת מאפשרת לדבר על בטיחות ועל נוחות בלי לערער על הכבוד של האדם."

לדבריו, חשוב גם לבחור את תנאי השיחה. מפגש של כל הילדים סביב ההורה עשוי להרגיש כמו התערבות כפויה. לעיתים עדיף שאדם קרוב אחד יפתח את הנושא בשקט. אפשר לשאול מה מפריע להורה עצמו, איזו עזרה תהיה לו נוחה ומה הוא אינו רוצה שיקרה. גם כשהתשובות שונות ממה שהמשפחה ציפתה לשמוע, הן נותנות בסיס לתכנון.

"לפני שמזמינים צוות, חשוב להסביר להורה מה מתוכנן ולשמוע מה הוא מבקש לשמור", הוא מוסיף. "הסכמה כללית לנקות אינה בהכרח הסכמה להוציא כל דבר. צריך לוודא שהמשפחה וההורה מבינים את אותה תוכנית, כדי שלא נגיע ליום העבודה ונגלה שהציפיות שונות לחלוטין."

מזכרות אינן עוד שקית לפינוי

"בבית של אדם מבוגר עשויים להימצא מסמכים מתקופות שונות, תמונות משפחתיות, כלי עבודה, ספרים ובגדים שנשמרו לאורך שנים. לא כל פריט צריך להישאר, אבל לא נכון להחליט על כולם לפי המראה בלבד", מסביר שי שטיקגולד. "אפשר להכין אזור לשמירה ואזור לפריטים שדורשים החלטה, כדי שהפינוי לא יהפוך למרוץ שבו המשפחה מנסה להציל דברים ברגע האחרון."

לדבריו, כדאי להחליט מראש גם היכן יהיו מסמכים רפואיים, מפתחות, טלפון, משקפיים וחפצים שנחוצים מדי יום. אם ההורה יוצא מהבית בזמן העבודה, עליו לדעת לאן יוחזרו הדברים ואיך יוכל למצוא אותם כשיחזור. בית נקי שבו שום דבר אינו מוכר עלול להיות מבלבל; בית מסודר שמתחשב בהרגלים שלו יכול להקל עליו.

בהיערכות של שי פינוי דירה, חברה בבעלות יהודית, ההחלטות האלה נועדו ללוות גם את הביצוע. "צריך לקבוע מי מרכז את הקשר ומה עושים כשיש ספק לגבי פריט", הוא מסביר. "אם מתגלה דבר שלא דיברנו עליו, מבררים לפני שמוציאים. דיסקרטיות ומיון אינם רק מילים בשיחה הראשונה; צריך לדעת איך הם ייראו בפועל."

להתאים את הבית לחיים שמתקיימים בו

"אין צורך לסדר את בית ההורה לפי הטעם של הילדים. המטרה היא לאפשר לו להשתמש בו בנוחות: להגיע למיטה, לשבת במקום המוכר, למצוא את התרופות ולהכין ארוחה", מוסיף שי. "אם יש מגבלה בתנועה, כדאי להביא אותה בחשבון בסידור החפצים. פינוי מקצועי יכול להסיר עומס, ואילו התאמות בטיחות ותפקוד נוספות יש לברר עם הגורמים המתאימים."

לדבריו, גם בתוך המשפחה כדאי לחלק אחריות. ילד אחד מרכז את התיאום, אחר מסייע במסמכים ואחר מלווה את ההורה, אם הוא רוצה בכך. חלוקה כזאת מפחיתה ויכוחים בתוך הדירה ומונעת מצב שבו כולם מדברים בבת אחת. את המחלוקות על היקף הפינוי עדיף לפתור לפני שהצוות מגיע.

שי מציע לחשוב גם על השבוע שאחרי העבודה: "מי יעזור להוציא אשפה? האם צריך ניקיון קבוע? ואיך נשארים בקשר בלי להפוך כל ביקור לפיקוח? אם רק פינינו ולא חשבנו על היכולת של ההורה לשמור על השגרה, נשארה למשפחה משימה חשובה. העזרה צריכה להתאים לחיים שלו, לא רק ליום שבו אנחנו מגיעים."

לפני שקובעים מועד, אפשר להציג להורה את התוכנית במילים פשוטות ולתת לו זמן לשאול. הידיעה שלא מתחילים מאחורי גבו יכולה להיות חשובה לא פחות מהפרטים הטכניים של העבודה.

שאלות ותשובות עם שי

מה עושים אם הורה אגרן מסרב לפינוי?

מנסים להבין מה בדיוק מפחיד אותו ומציעים מטרה מוגבלת. אם יש חשש לשלומו או קושי משמעותי בקבלת החלטות, כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי מתאים ולא לפתור את המחלוקת בכוח.