"לקחת אחריות על הזיכרון" – ארגון יוצאי מרכז אירופה קיים הבוקר (09.11) אירוע לציון 87 שנה לפוגרום "ליל הבדולח", בקיבוץ תל יצחק. חברי הארגון הדגישו את הצורך בחוק שיסדיר יום זיכרון ממלכתי סביב אירועי הפוגרום.
באירוע, שהתקיים במכון משואה בנוכחות עשרות חברי הארגון וחברי קהילת הייקים, השתתפו ונשאו דברים סגנית שגריר אוסטריה בישראל גבריאל גיל פייגל , מזכירה ראשונה באגף המדיני של שגרירות גרמניה בישראל לאוני ריס, ויו"ר הוועד המרכזי ליהודי אוסטריה בישראל מרים פריד. כחלק מיום העיון, פרופ' עודד היילברונר, היסטוריון וחוקר תרבות ישראלית נשא הרצאה אודות התהליכים ההיסטוריים שהובילו לפוגרום שנעשה ביהודי גרמניה הנאצית בשנת 1938. בנוסף, התקיים רב שיח בסימן "זיכרון מטראומה" בהנחיית מנהלת בית ספר מכון משואה מיכל הרפז ובהשתתפות מנכ"לית בית טרזין תמי קינברג וראש החוג לתקשורת במכללת אורנים ד"ר אוהד אופז.
יו"ר נשיאות ארגון יוצאי מרכז אירופה, דבורה הברפלד: "ארגון יוצאי מרכז אירופה הוא בין הגופים היחידים בארץ, המקפידים לשמר את זיכרון ליל הפוגרום ולהנכיח אותו לציבור הישראלי בכלל ולקהילת הייקים – בני דורות ההמשך – בפרט. כפי שניסח זאת המשורר והסופר חיים גורי "העבר זה הדבר הכי אקטואלי שיש". חובתנו היא לשמר את זיכרון האירוע, ללמוד את לקחי התהליכים שהובילו לפוגרום, ולעודד שיח ומחשבה ביקורתית למען דורות העתיד. לשם כך יזם הארגון, בשיתוף עם חבר הכנסת אלון שוסטר, הצעת חוק המבקשת לקבוע את ה-9 בנובמבר כיום זיכרון רשמי במדינת ישראל. אנו בארגון נמשיך לשאת את הלפיד – לא של האש ההיא, אלא של האור: אור הזיכרון, האחריות והאנושיות".
מנכ"לית ארגון יוצאי מרכז אירופה, ליאורה שוהם-פיטרס: "עבור קהילתנו, יוצאי מרכז אירופה, ועבור הצאצאים שלנו, זה איננו רק זיכרון היסטורי. זה חלק מהזהות שלנו. במציאות שבה החברה הישראלית מתמודדת עם טראומה ועם שאלות קיומיות, ובחוץ, בעולם, האנטישמיות שוב מרימה ראש – הזיכרון מקבל תפקיד מחודש. תפקידנו הוא לא רק לזכור מה היה, אלא להגן על מה שיש. לכן אנו בוחרים להפוך את הזיכרון והשימור לעשייה. באופן סמלי, בדיוק היום, ביום השנה לפוגרום ליל הבדולח, עולה בוועדת השרים לחקיקה הצעת החוק לקביעת יום זיכרון ממלכתי לפוגרום ליל הבדולח – מהלך שאנו מובילים בארגון יוצאי מרכז אירופה, בשיתוף עם חבר הכנסת וחבר הארגון אלון שוסטר. מטרת החוק היא להטמיע את הלקחים של אותו לילה במודעות הלאומית –כדי שהזיכרון לא יישאר קהילתי בלבד, אלא יהפוך לאחריות של כולנו כחברה. זוהי בעיניי מהותה של הנצחה אמיתית – לא רק לזכור, אלא לקחת אחריות על הזיכרון".
