"מבחינתי זה הרבה יותר מסגירת מעגל. כמורה חיילת חוללתי שינוי עם אדם אחד בכל פעם, והיום – דרך מדיניות, מחקר והכשרת הדור הבא של נשות ואנשי הוראה – היכולת להשפיע גדולה ורחבה פי כמה." כך מתארת פרופ' שירה ילון־חיימוביץ את כניסתה לתפקיד נשיאת המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט.
מסעה החינוכי של פרופ' שירה ילון־חיימוביץ נפתח על מדים כמורה־חיילת בתחילת שנות השמונים. תחילה שירתה בבסיס קציעות עם "נערי רפול" – צעירים בסיכון שנשרו ממסגרות החינוך בדרום הארץ. המפגש עם אוכלוסייה מורכבת זו הציב בפניה אתגר אישי לא מבוטל, אך לצידו בלטה הזדמנות חברתית משמעותית: המסגרת הצבאית והנוכחות הרציפה אִפשרו לה ליצור להם מעטפת יציבה של סדר, העצמה ותמיכה.
בהמשך שירותה בבית הספר של צה"ל בבאר שבע, פגשה לראשונה חיילים מבוגרים – עולים לצד ילידי הארץ – שלא ידעו קרוא וכתוב, והתמודדו במשך שנים עם לקויות למידה שלא אובחנו מעולם. כדי לעבוד איתם בגובה העיניים, יישמה טכניקות הוראה ייחודיות ומורכבות המותאמות למבוגרים, כמו הוראה מתקנת, והובילה אותם צעד אחר צעד בתהליך למידה הדרגתי ומעצים.
"הלמידה המפרכת והאיטית הפכה מבחינתי לחוויה מעצבת. כאשר בעקבות העבודה הזו אדם שחש חוסר אונים פיתח תחושת מסוגלות אישית ועבר מנקודה א לנקודה ב הייתה זו תחושת סיפוק אדירה. החוויות הללו – העבודה הישירה אחד-על-אחד והבנת הקושי שבפניו ניצבו אותם חיילים – היוו בסיס לתפיסת עולמי החינוכית והפכו למנוע המרכזי שמלווה אותי כיום בעיצוב מדיניות, בהנגשה קוגניטיבית ובהכשרת הדור הבא של נשות ואנשי ההוראה."
מאז אותם ימים בנגב היא בנתה קריירה מרשימה: תואר ראשון ושני בהצטיינות בריפוי בעיסוק בבית הספר לריפוי בעיסוק של הדסה והאוניברסיטה העברית, דוקטורט בחינוך מיוחד מאוניברסיטת קונטיקט. לפני יותר מעשרים שנה היא הצטרפה לקריה האקדמית אונו, שם הקימה את החוג לריפוי בעיסוק, כיהנה כדיקנית הסטודנטים, הקימה ועמדה בראש המרכז לאקדמיה שוויונית ובתפקידה האחרון כיהנה כדיקנית הפקולטה למקצועות הבריאות. זאת לצד ניהול המכון הישראלי להנגשה קוגניטיבית.
המעבר לראשות המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט מאפשר לה להשתמש בכל הניסיון שצברה מאז אותם ימים בדרום – כמרפאה בעיסוק, כמנהלת וכחוקרת הנגשה קוגניטיבית – ולתרגם אותו לחזון חינוכי חדשני המשלב למידה מותאמת אישית, שילוב אוכלוסיות מגוונות ושיקום דרך חינוך וספורט.
אילו היבטים מרכזיים יעמדו במוקד העשייה שלך עם כניסתך לתפקיד?
"אני מעוניינת לקדם שלושה נושאים מרכזיים. הראשון – הכשרת בוגרות ובוגרי לוינסקי־וינגייט לעמוד בחזית העשייה החינוכית והטכנולוגית, כך שיהיו מסוגלים להכניס אל הכיתות את הבינה המלאכותית ואת הכלים המתקדמים ביותר, ולראות דרכם את היכולות, את הצרכים ואת אופני ההנגשה המותאמת אישית לכל ילדה וילד. השני – חיבור מלא בין הקמפוסים של המוסד המאוחד, שלכל אחד מהם היסטוריה ענפה, והפיכת לוינסקי־וינגייט למוסד המוביל והמשפיע ביותר להכשרת נשות ואנשי הוראה. והשלישי הוא גולת הכותרת – פתיחת שערי לוינסקי־וינגייט לצעירים הרבים המתמודדים עם פציעות פיזיות, קוגניטיביות ונפשיות בשנים האחרונות, כדי להציע להם מסלולי לימוד ושיקום משולבים דרך הוראה, ספורט אדפטיבי ופעילות פראלימפית."
במבט עומק על מערכת החינוך כיום – מה הדבר המרכזי שחייב להשתנות בה, ואיזה חזון חינוכי את מביאה עימך לתפקיד?
"מערכת החינוך כיום זקוקה למעין 'החייאה' – לא רק בתשתיות, אלא ברוח ובמעמד נשות ואנשי ההוראה. יש כיום דור שלם של צעירים שמחפשים משמעות עמוקה, ולנו, כמרכז אקדמי מוביל להכשרת נשות ואנשי הוראה, יש תפקיד מרכזי בהתוויית הדרך ובהקניית הכלים המעשיים שיאפשרו להם ליצור מערך חינוכי שיודע לראות את הילדים באמת, להנגיש להם את הלמידה, ולשמש להם עוגן מחדש אחרי התקופה המורכבת והקשה שעברנו כולנו."
