נתניה מפעילה מאז 2002 תוכנית ייעודית לבטיחות בני 65 ומעלה, הכוללת מיפוי מפגעים, הסברה והתאמת תשתיות. אבל ב־2025 נפגעו בעיר 36 הולכי רגל ותיקים, ארבעה מהם נהרגו. אחרי יותר משני עשורים של פעילות, השאלה כבר אינה רק מה העיר עושה, אלא מה השתנה בפועל ברחוב.
יש נתונים שקל לקרוא ולהמשיך הלאה. ויש נתונים שגורמים לעצור.
בשנת 2025 נפגעו בתאונות דרכים בנתניה 286 בני אדם. 42 מהם נפצעו קשה ושמונה נהרגו. שנה קודם לכן נהרגו בתאונות בעיר שני בני אדם בלבד. במבט של עשור, בין 2016 ל־2025, נפגעו בכבישי נתניה 3,434 בני אדם, מהם 46 נהרגו ו־355 נפצעו קשה.
אבל בתוך המספרים האלה מסתתרת קבוצה שראויה לתשומת לב מיוחדת: האזרחים הוותיקים.
ב־2025 נפגעו בנתניה 36 בני 65 ומעלה בזמן שהלכו ברגל. ארבעה מהם נהרגו ושישה נפצעו קשה. בעשור שבין 2016 ל־2025 נפגעו בעיר 387 הולכי רגל ותיקים, מהם 20 נהרגו ו־95 נפצעו קשה.
אלה כבר לא מספרים שאפשר לעבור עליהם לסדר היום.
נתניה זיהתה את הבעיה כבר ב־2002
דווקא כאן נתניה מעניינת במיוחד. תוכנית "נתיבי זה"ב" החלה לפעול בעיר כבר בשנת 2002, ביוזמת אשל, משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. המטרה הייתה לתת מענה לאוכלוסייה המבוגרת, שנמצאת בסיכון מוגבר להיפגע בתאונות דרכים.
ולא מדובר רק בהרצאות.
לפי עיריית נתניה, התוכנית כוללת מיפוי של שכונות שבהן קיים ריכוז גבוה של אזרחים ותיקים, ניתוח תאונות שבהן הם מעורבים, איתור מפגעים ליד קופות חולים, בנקים, מרכולים ומועדונים, וכן פיתוח תשתיות המותאמות לאוכלוסייה המבוגרת. העירייה מגדירה בין היעדים גם הפקת דו״ח מפגעים וניתוח ממצאי תאונות לאורך השנה.
במקביל מתקיימות פעילויות הסברה והדרכה, ובהן הרצאות ובדיקות ראייה ושמיעה.
כלומר, אי אפשר לומר שנתניה אינה מודעת לבעיה. להפך. העיר זיהתה אותה כבר לפני יותר משני עשורים ובנתה סביבה פעילות ייעודית.
אבל הרחוב הוא המבחן האמיתי
אחרי יותר מעשרים שנה, אפשר כבר לשאול שאלה אחרת.
לא רק כמה פעילויות נערכו, כמה הרצאות התקיימו או כמה חומרי הסברה חולקו, אלא האם המקומות שבהם אזרחים ותיקים הולכים מדי יום הפכו בטוחים יותר.
האם זמני החצייה מתאימים גם לאדם מבוגר שהולך לאט יותר? האם שדה הראייה במעברי החציה מספיק? האם מפגע שאותר ליד קופת חולים או מרכול אכן תוקן? האם אחרי תאונה קשה נבדקת גם התשתית במקום ולא רק התנהגות הנהג והולך הרגל?
אלה בדיוק המקומות שבהם בטיחות בדרכים הופכת מתוכנית על הנייר למציאות ברחוב.
36 נפגעים בשנה אחת
הנתון של 2025 מחזיר את השאלה הזאת למרכז.
36 הולכי רגל ותיקים שנפגעו בשנה אחת אינם מוכיחים שתוכנית נתיבי זה"ב נכשלה. באותה מידה, אי אפשר לייחס לתוכנית לבדה ירידה בתקופות שבהן מספר הנפגעים היה נמוך יותר. תאונות דרכים מושפעות מנהגים, תשתיות, נפח תנועה, התנהגות הולכי הרגל ומשתנים רבים נוספים.
אבל המספר כן אומר שהבעיה רחוקה מלהיעלם.
למעשה, עד נובמבר 2024 נפגעו בעיר 30 הולכי רגל בני 65 ומעלה, אחד מהם נהרג ושבעה נפצעו קשה. הנתון אינו מאפשר השוואה שנתית מלאה, משום שנתוני 2024 באותו פרסום נעצרו בנובמבר, אבל הוא נותן קנה מידה נוסף לעוצמת הבעיה.
מה עושים עם כל המידע שנאסף?
אולי כאן נמצא השלב הבא של התוכנית.
אם העירייה ממילא ממפה ריכוזי אוכלוסייה ותיקה, בוחנת תאונות ומאתרת מפגעים, אפשר להשתמש במידע הזה כדי לזהות בצורה מדויקת יותר את המקומות שבהם אזרחים ותיקים ממשיכים להיפגע.
לא רק כמה נפגעו בעיר כולה, אלא באיזה רחוב. באיזה מעבר חציה. באיזו שעה. האם מדובר במוקד שחוזר על עצמו. האם המפגע כבר היה מוכר. ובעיקר, מה השתנה במקום לאחר התאונה.
אחרי יותר מעשרים שנה של פעילות, זה כבר יכול להיות ההבדל בין תוכנית שמבצעת פעולות לבין מערכת שלומדת מהתאונות ומנסה למנוע את הבאה.
יותר מעשרים שנה אחרי
לזכותה של נתניה צריך לומר דבר ברור: היא לא גילתה עכשיו את האזרחים הוותיקים ולא התחילה לטפל בבטיחות שלהם בעקבות הנתונים האחרונים.
יש בעיר תוכנית ותיקה, יש פעילות הסברתית, יש מיפוי ויש התייחסות לתשתיות.
אבל דווקא בגלל זה אפשר היום להציב רף גבוה יותר.
36 הולכי רגל ותיקים שנפגעו ב־2025, ארבעה מהם שלא חזרו הביתה, הם סיבה טובה לבדוק לא רק כמה העירייה עושה, אלא איפה הפעילות מצליחה ואיפה עדיין נשארים מוקדי סיכון.
נתניה כבר עשתה את הצעד הראשון לפני יותר מעשרים שנה כשהכירה בכך שאזרחים ותיקים זקוקים להתייחסות מיוחדת בכביש.
עכשיו המבחן הוא להפוך את כל הניסיון שנצבר במשך השנים למשהו שאפשר לראות גם במספרים וגם ברחוב.
