מאות פרטים של אירוס השומרון תועדו על ידי אנשי רשות הטבע והגנים, בסקר השנתי

פריחה נדירה בשומרון: גם השנה, אנשי רשות הטבע והגנים חזרו לאתרי פריחת הצמח המרשים והמיוחד שפורח רק בישראל, ביניהם אוכלוסיות שמונות אלפי פרטים.

למעלה משני עשורים מתקיים סקר אוכלוסיות של איריסי ההיכל באזור יהודה ושומרון, ובמרכזו ניטור קבוע של אחד הפרחים הנדירים והמרשימים בישראל – אירוס השומרון. הסקר, הנערך מדי שנה כחלק מתוכנית העבודה של רשות הטבע והגנים, מתבצע על ידי פקחי האזור בסיוע מתנדבים וחובבי טבע, ומספק תמונת מצב עדכנית על מצבן של האוכלוסיות בטבע. במהלך הסקר, אותרו חמש אוכלוסיות מרכזיות, שהבולטת שבהן נמצאה באזור עין ג'היר, בין איתמר לגיתית, שם תועדו מאות פרטים בשיא פריחתם – כאשר חלקם כבר נשאו פירות ירוקים, עדות להצלחת הרבייה בעונה זו. "לרוב, האוכלוסיות חוזרות ופורחות באותם אתרים משנה לשנה, ולכן הניטור הרציף חשוב במיוחד.

הוא מאפשר לנו להבין האם המין יציב, מתרחב או מצטמצם, וגם נותן אינדיקציה למצב בית הגידול. למרות יופיו וחשיבותו האקולוגית, אירוס השומרון מצוי בסכנת הכחדה. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא העובדה שרוב האוכלוסיות אינן מצויות בתחומי שמורות טבע מוגנות, ולכן חשופות לפגיעות שונות, בהן פיתוח תשתיות, פעילות חקלאית ושינויים בשימושי קרקע. עם זאת, עצם זיהוי ותיעוד מוקדי הפריחה מאפשרים לגורמי התכנון והסביבה להתחשב בהם, ולעיתים אף לסייע בהגנה על שטחים מאוימים. ציון 'כתמי הפריחה' הוא כלי חשוב בשמירת טבע, שמאפשר להכניס שיקולים סביבתיים לתהליכי תכנון ולמנוע פגיעה באוכלוסיות רגישות", מסביר עמוס סבח, אקולוג מחוז יו"ש ברשות הטבע והגנים.

ברשות הטבע והגנים מציינים כי אירוס השומרון (Iris lortetii var. samaria) הוא צמח גאופיט בעל קנה שורש, שנחשב לתת-מין של אירוס הדור, אך יש הסבורים כי מדובר במין עצמאי בעל ייחודיות ברורה. הוא פורח בעיקר בחודש אפריל, ולעיתים כבר מסוף מרץ ועד תחילת מאי, בהתאם לכמות המשקעים. פרחיו הגדולים והמרשימים מתאפיינים בגוון ורוד-אפרפר עם ניקוד סגול כהה, והם נחשבים לאחד ממופעי הפריחה היפים בישראל. האירוס התגלה לראשונה בשנת 1912 על ידי הבוטנאי האמריקאי דינסמור, ומאוחר יותר אותר שוב על ידי הבוטנאי טוביה קושניר. מאז ועד היום, ממשיכים חוקרים ופקחים לעקוב אחריו בניסיון לשמר את קיומו בטבע. "האירוס, מין נדיר ואנדמי לישראל, מוגבל בתפוצתו לאזור המערבי של הרי השומרון וכיום מוכרות כ-7 אוכלוסיות שונות, המשתרעות מהר כביר בצפון ועד לאזור עופרה בדרום. חלק מהאוכלוסיות מונות מאות פרטים, בעוד אחרות קטנות ומונות פרטים בודדים בלבד. סקרי השטח מדגישים כי לצד האיומים, קיימת גם תקווה – כאשר תנאי הסביבה נשמרים, האירוס ממשיך לפרוח ולשגשג. עבור חובבי הטבע, מדובר בתזכורת לכך שגם מינים נדירים ושבריריים יכולים להמשיך להתקיים, אם רק נשכיל להגן עליהם", מסכם סבח.